<h1>הבתים — שערי בית המקדש שער שלישי</h1>
<h2>דף נא:</h2>
בבית ראשון היה כותל מבדיל בין הקדש ובין קדש הקדשים. עביו אמה. וכיון שבנו בית שני, נסתפק להם אם עובי הכותל היה ממדת הקדש, או ממדת קדש הקדשים, לפיכך עשו קדש הקדשים עשרים אמה תמימות, ועשו הקדש ארבעים אמה תמימות, והניחו אמה תמימה, בין הקדש ובין קדש קדשים. ולא בנו כותל בבית שני, אלא עשו שתי פרוכות. אחת מצד קדש הקדשים, ואחת מצד הקדש, ביניהן אמה כנגד עובי הכותל שהיה בראשון. אבל במקדש ראשון, לא היתה שם אלא פרכת אחת בלבד, שנאמר והבדילה הפרכת לכם בין הקדש ובין קדש הקדשים. לר"ם.
<h2>דף נב.</h2>
היכל שבנו בני הגולה היה מאה על מאה ברום מאה, וכך היה רומו, בנוי שש אמות סתום כמו יסוד. ורום כותלי הבית ארבעים אמה. ורום הכיור שבתקרה אמה. על גביו שתי אמות (בנוי) [פנוי] שיכנס בו הדלף, והוא הנקרא בית דלפה. ועובי התקרה שעל גבי בית דלפה אמה. ומעזיבה גובה אמה. ועליה בנויה על גביו גובה כותליה ארבעים אמה. (וכגבהה) [ובגגה] גובה הכיור אמה, ואמתים גובה בית דלפה, ואמה תקרה ואמה מעזיבה, וגובה המעקה שלש אמות ודפוס של ברזל כמו סיף, גבהו אמה, על גג המעקה סביב, כדי שלא ינוחו עליו העופות, והוא הנקרא כולי עורב, הרי הכל מאה. לר"ם. כתב הראב"ד לא היה כיור בתקרה, אלא טיח הכותל חזק מבפנים בסיד וכיור, כדי שלא יכנסו מים שבגגות התאים בכותלי ההיכל, ואמתים בית דלפא, כמו מרזבות קבועות בכותלים, ובולטות כדי לקבל דלף התקרה ולשפכו לחוץ, ע"כ. הר"ם ביאר שמנהג היה אצלם בבנינים לעשות לבית שני קרויין, קרוי למעלה מחבירו, ונותנין בין שניהם מעט הרחקה, וקוראין אותו החלל בית דלפא, על שם הדלף, כדי שאם יטיף הקרוי העליון יעמדו המים באותו חלל. ותקרה קרוי הקורות בלבד, ומעזיבה הוא הסיד והאבנים שנותנין על הקרוי. וכולי עורב, מאבד העורבים. לפי שהיה מקיף ההיכל למעלה מן המעקה מארבע רוחותיו פח של ברזל, גובה אמה חד, כמו הסיף, כדי שלא ישב שום עוף על ההיכל, מפני שנחתכין רגליו באותו הסיף, שקורין אותו כולי עורב, והרב בעל הערוך פירש כולי עורב, צורה, כעין צורה שעושין שומרי הזרעים להפריח העופות. וביאור הר"ם נראה עיקר, לפי שמנו אמה של כולי עורב בגובה ההיכל.
